1. כשזרובבל וגיטה חזרו משנתיים עזרה לקיבוץ צעיר, לוטם (1983), זרובבל פנה לעבוד בנוי. כל השנים (כשעבד בכותנה) הציף את הנהלת הקיבוץ ואת יומן "לחברים" בשאילתות על צורת המחנה; הניקיון, הסדר וטיפוחו, עכשיו הגיע זמנו להירתם למשימה. בדיוק אז קיבלה מעוז פניה מ"המועצה לישראל יפה" שהציעה (לכל הישובים בארץ) להשקיע מכספה בטיפוח הכניסה לישוב, שקל מול שקל, במשך חמש שנים. זרובבל קפץ על ההצעה ושכנע את המזכירות להיכנס למהלך. הביאו אדריכל שתכנן את כל הכניסה משני צדי הכביש ואת מבנה בקתת השומר וזרובבל הסתער על הפרויקט. ראשית פינה את כל הגרוטאות החקלאיות למרחק מהכביש, אחר עשה הכשרת קרקע יסודית; חריש עמוק ופיזור זבל. רק אח"כ ניגש לשתילת הדשא בעזרת חברים ונערים בגיוסי ערב. לבסוף עשה מה שנחשב בעיניו לגולת הכותרת של הכניסה: גן ורדים (בני טיפוחיו של מוטקה איש הוורדים). שנים רבות אח"כ (עד מותו) המשיך לטפל בגינת הוורדים שליד השער. כשהיה צריך לשכנע את המזכירות להשקיע כסף בגינון (וזה היה לא קל), השתמש במה שלהרגשתו היה הנימוק המנצח ואמר שהצעירים עוזבים את מעוז, כי הלכלוך והבלגן שיש אצלנו דוחה אותם (מובן שלא כולם ואת אלה שעזבו לא שאלנו אם עזבו בגלל הנוי). עכ"פ נשארנו עם כניסה מטופחת. תודה לזרובבל. יפתח אופק (09:29 10/02/2022)