1. נצרת נכבשה ב-16.7.48. רב סרן אלישע מונה ע"י אלוף חזית הצפון, משה זליצקי-כרמל, כמושלה הצבאי הראשון. אלישע עשה מאמצים להשיב את העיר לחיי היומיום במהירות. כשהתברר שאין כסף למשכורות השוטרים (הערבים) נסע לבן גוריון והסביר בשקט, שאם לא נשלם את שכרם, הם יבינו שאין שלטון לעיר. בן גוריון השתכנע (כי עיני העולם היו על נצרת, ערש הנצרות) והכסף למשכורות הגיע. חמישה ימים לאחר שמונה לתפקיד, נהרגו 4 ילדי מעוז ממוקש. בינהם אורי בנו. אלישע הביא את פנינה והילדים יוחאי ואלכס, להיות לידו בבית המושל לאיזה זמן. בקיץ 1949 אירגן בבית המושל קיטנה לכל ילדי הגנים של מעוז (כ 30 ילד) וזאת לעיר ערבית שלפני שנה עברה חוויה של כיבוש. ילדי הגן היותר חולניים, נשארו בנצרת למעלה מחודש. בראשית 1950 חזר למעוז, לפלחה. בתמונה עובדי הממשל ונכבדי העיר נוצרים ומוסלמים. יפתח אופק (02:47 25/07/2013)

2. השנה 1948. מלחמת השיחרור הסתיימה. מאות אלפי תושבים ערביים, בשטחים שנכבשו במלחמה נותרו בגבולות החדשים של מדינת ישראל. מדינת ישראל הנהיגה בעיר נצרת ובישובים ערביים ברחבי הארץ את הממשל הצבאי. אלישע סולץ התמנה למושל הצבאי הראשון של נצרת העיר הערבית הגדולה ביותר. בתמונה מופיעים סגל העובדים בפתח בנין ששימש את ממשל המנדט הבריטי בנצרת. במרכז התמונה בבטלדרס קצר אלישע סולץ המושל הצבאי, אביהם של אורי, יוחאי ואלכס סולץ. לאחר האסון בו נהרג אורי סולץ, עברה משפחתו של אלישע להתגורר בבית המושל המשקיף על העיר נצרת מצפון. עם תום כהונתו של אלישע בתפקיד המושל הצבאי, חזרה המשפחה למעוז חיים. יוחאי סולץ (07:42 24/07/2013)