1. עדר הצאן נודד לשטחי מרעה רחוקים. הרעיון לגדל במעוז צאן לחלב (ולבשר וצמר) מתבסס על מרעה טבעי (זול) בגבעות ובנחלים ליד הירדן ובבריכות הדגים. אלא שבקיץ נגמר המרעה הירוק והעדר מתחיל לרעות על השלפים (בשדה אחרי קציר החיטה יש גרעינים שנשפכו מהשיבולים וקצת קש - את זה אוכלות הכבשים). כשנגמר האוכל על השלפים שליד מעוז, נודדים רחוק מאוד. ב"לחברים" מיום 7.10.1945 מסופר שהעדר חזר (לקראת עונת ההמלטות) מהמרעה בשלפים בבקעת יבנאל. באוגוסט העדר הלך לילה שלם עד קיבוץ גשר (הישנה), נח שם יום והמשיך דרך מנחמיה עד בקעת יבנאל. שם התארחנו (רועה אחד בסבב) בבית אחד האיכרים. חודשיים רעה שם העדר ובאוקטובר חזר. בשנות המדינה כבר הלכנו קרוב יותר; למעוז היו 2000 דונם ליד יזרעאל עד אמצע שנות ה 60. ו 1000 דונם ליד מחנה גדעון, שם רעה העדר כל הקיץ. ב"לחברים" מיום 31.8.62 מדווח שהעדר הלך לילה שלם עד קיבוץ יזרעאל, שם הוכנה לו מכלאה עם מים, ולמחרת יצא לשלפים של מעוז. לשטחי הפלחה של מעוז שם קראו "זרעין" ע"ש הכפר הערבי שהיה ליד קיבוץ יזרעאל. במסע הליילי הזה גם אני השתתפתי (סיימתי יב). לווינו בג'יפ ובחמור. לרעות בשלפים זה נחמד; מ 4 עד 8 בבוקר העדר מפוזר יפה וכולן אוכלות. כשהשמש עולה הן מתכנסות במעגלים ומפסיקות לאכול. תפקיד הרועה לפזר אותם כדי שימשיכו לאכול. בצהרים חוזרים למכלאה. יפתח אופק (01:44 04/07/2022)