1. הדמויות בתמונה הזאת הן אחותה של אמי, חוה כהן ואמא של אמי, חיה כהן. ההורים של אמי גרו במעוז כשנה, בתקופת ההפגזות (1968). זאת גם השנה בה הכרתי את רותי. ההורים של אמי, פנינה, נולדו במאה ה-19 ברובע היהודי בין חומות העיר העתיקה של ירושלים (לא היתה אז ירושלים שמחוץ לחומות). הוריהם, שהיגרו לירושלים מפולין, עשו זאת לא ממניעים ציוניים, אלא דתיים: למות ב"ארץ-הקודש". כשסבתא חיה וסבא אברהם נולדו, הוריהם שידכו אותם זה לזו. למזלם, השידוך עלה יפה והאהבה שררה במעונם. כשאמי, בתם הבכורה, היתה בת שנה, הם ברחו באישון לילה אל השכונות הראשונות שהחלו לצמוח מחוץ לחומות, בהשפעת תנועת-הפועלים החילונית, בהנהגתו של יצחק בן-צבי (לימים, נשיא-המדינה). הוריהם קרעו את דש-בגדם וישבו שבעה. רק כעבור כשבע שנים חודש הקשר. הפרנסה אז היתה מאוד קשה והמשפחה נדדה לכל מקום בו מצא סבא אברהם עבודה. אחד המקומות היה קרית-חיים, דירתם שם שימשה גם כקומונה של ראשוני המדריכים של המחנות-העולים. שם הכירו הורי, אך ה'רומן' ביניהם החל רק במעוז. אחרי אימי, נולדו עוד שלוש בנות ובן, ששמו היה משה, שלימים, היה ממייסדי בית-הערבה ונהרג שם. אני נקראתי על-שמו. הבת הצעירה ביותר היתה - חוה (שנראית בתמונה, כשהיא תומכת בסבתא חיה) היתה אחות במקצועה. עבדה בבי"ח העמק, שם הכירה רופא, התחתנו, נולד אהוד, התגרשו, אהוד התחנך בצעירותו במעוז. משה לב (04:54 08/03/2015)