עם היוודע דבר מותו של אהוד, כתב אביו אביטל:
"...יום אחד לוקחנו לראות./ למחות כל אשליה./
לשם./ אל שפת הים./ בין אשלים, אל גרגירי החול האדמדם./ אל רוח מערב ביום סתוי / שבילי חצץ דרוכים/ ולבנים סוגרות עליך/ ושם, ומספר. וציון ארעי -/
בני, בני, רכב ישראל ופרשיו - מדוע בושש רכבו?"